<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' פריה ורביה פ"א</h1>
<h2>דף סא:</h2>
שיעור קיום מצוה זו, זכר ונקבה, שנאמר [בראשית ה'], זכר ונקבה בראם. ואם הבן סריס והבת איילונית לא קיים. מתו בניו והניחו בנים זכר ונקבה, אע"פ שהזכר בן הנקבה, והנקבה בת הזכר, קיים, שבני בנים כבנים. אבל אם לא היו הזכר והנקבה רק מבן או מבת אחד לא קיים. יש לו בנים בגיותו ונתגייר הוא והם קיים. אבל עבד ונשתחרר הוא והם לא קיים עד שיוליד משנשתחרר, שהעבד אין לו יחס. לא ישא אדם עקרה, זקנה, איילונית, קטנה שאין ראויה לילד אם לא שקיים פריה ורביה, או היתה לו אשה אחרת לפרות ולרבות.
<h2>דף סב:</h2>
אע"פ שקיים אדם פריה ורביה מצווה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ומלרבות כל זמן שיש בו כח, שכל המוסיף נפש אחת מישראל כאלו קיים העולם מלא, ולא ישב אדם בלא אשה, שלא יבא לידי הרהור, ולא תשב אשה בלא איש, שלא תחשד.
<h2>דף סג:</h2>
מי שחשקה נפשו בתורה כל ימיו ושוגה בה כבן עזאי ולא נשא אשה אין בידו עון. אבל אם יצרו מתגבר עליו חייב לישא ואפילו קיים פריה ורביה.
<h2>דף סד.</h2>
נשא אשה ושהתה עמו עשר שנים בלא לידה יוציא ויתן כתבה, או ישא אחרת היולדת. ואם לא רצה להוציא כופין אותו ויכוהו בשוט עד שיוציא. ואפילו אמר הוא או היא, אשכון עמה בעדים שלא אתייחד ולא אבעול, אין שומעין להם אך יוציא או ישא אחרת. וישיבת חוצה לארץ אינה מן המניין לפיכך לא נהגינן להוציא בחוצה לארץ.
הלך בסחורה בתוך העשר שנים, או חלה או חלתה או היו חבושין, לא עולה אותו זמן מן המניין. הפילה מונה מיום שהפילה. אם הפילה וחזרה והפילה שלש פעמים, הוחזקה לנפלים ויוציא ויתן כתבה.
<h2>דף סה.</h2>
נשאת לאחד ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה והוציאה, מותר[ת] להנשא לשני. שהתה עם השני עשר ולא ילדה לא תנשא לשלישי. נשאת תצא בלא כתבה אם לא שקיים פריה ורביה או יש לו אחרת.
שהתה עשר ולא ילדה ויורה השכבת זרע כחץ, החולי ממנה ותצא שלא בכתבה ויש לה תוספת. לא יורה כחץ החולי ממנו, יוציא ויתן כתבה. הוא אומר, ממנה נמנע הולד, והיא אומרת, ממנו שאינו יורה כחץ, נאמנת, שהרי מרגשת אם ירה כחץ והוא לא מרגיש. ומחרים סתם על מי שטוענת דבר שאינה יודעת בודאי ואחר יתן כתבתה. אמרה, איני יודעת אם ממנו או ממני, העמד הממון בחזקתו ואין לה עיקר כתבה עד שתטעון בודאי אינו יורה כחץ.
<h2>דף סה:</h2>
הוא אומר, הפילה תוך עשר, כדי שתשהא עמו, והיא אומרת, לא הפלתי, נאמנת שאינה מחזקת עצמה בעקרות. הוא אומר, הפילה שנים, והיא אומרת, שלש, נאמנת, שאינה מחזקת עצמה במפלות. ומשביעה בכל זה היסת שהפילה או שהפילה שלש ויוציא ויתן כתבה.
מצות עשה מן התורה על האיש לפרות ולרבות, שנאמר [בראשית א'], פרו ורבו, אבל לא על האשה, וכבשה, ואין האשה דרכה לכבש. ונתחייב האיש במצוה זו מבן י"ח שנה. עבר עשרים ולא נשא אשה בטל העשה. אבל המתאחר שמתיירא מפני בטול תורה, שצריך לחזור אחר מזונות, מותר, שהעוסק במצוה פטור מן המצוה וכ"ש בתלמוד תורה.
אשה שתבעה אחר עשר שלא ילדה לצאת שאינו יורה כחץ, אע"פ שאינה מצווה על פריה ורביה יוציא, שתאמר, בעינא בנים לסמוך זקנותי, ויתן עיקר כתבה אבל לא תוספת, (ולא) [שלא] כתב כדי שתצא לרצונה ותטול.
<h2>דף קיב.</h2>
אשה שבאה ואמרה בבית דין, בעלי לא יכול לשמש כדרך כל הארץ שמוש שמוליד, או אינו יורה כחץ, יעשו הדיינין פשרה ואומרים לה ראו[י] שתתנהגי עם בעלך עד שתשהי עשר שנים. ואין כופין לישב ומגלגלין עמה בדבר ולא ידינוה דין מורדת, אך מאריכין בדבר עד שיעשו פשרה.
